הכרעת דין בתיק ת"פ 2792-04-12 - פסקדין

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום הנני מרשיעה אותו בשש עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"א ניסן תשע"ב, 03/04/2012 במעמד הנוכחים.

התובעת לעונש:

הנאשם הודה והורשע בשש כניסות בתאריכים שונים במועדים שונים בגבולות מדינת ישראל, מבלי שהיו בידיו אישורים כדין ומבלי שעבר תחת ידם הבוחנות של רשויות הבטחון. אמנם אין לו עבר אך אני מבקשת למצות עמו את הדין ולהחמיר מאחר והוא נכנס פעם אחר פעם, קיבל אזהרה, נשלח שוב לשטחים ושב וביצע את העבירות המיוחסות לו פעם אחר פעם, לאחר שהזהירו אותו בעבר, דבר שלא מנע ממנו לשוב ולבצע את העבירות המיוחסות לו.

מפנה לפסקה ע"פ 7379/06, מחוזי באר שבע, שם הנאשם גם ללא הרשעות קודמות נכנס לפרנס את בני משפחתו, גם נסיבות חיים קשות, נכנס 5 פעמים לגבולות המדינה ועל כך הוא נתן את הדין ובימ"ש גזר עליו 15 חודשים ומאסר על תנאי, הוגש ערעור שנדחה. מקרה זהה למקרה שלנו, שלנו אפילו יותר חמור.

ע"פ 6246/09 של בימ"ש המחוזי בבאר שבע. הנאשם ריצה מאסר בפועל של 3 חודשים ו-5 ימים וגזר דינו ניתן 5 ימים לפני פרשת פרג'ין, הערעור נדחה שם ברוב דיעות הוחלט שהעונש שהוטל על הנאשם במקרה הזה לא חמור במידה שמצדיקה התערבות.

מפנה להליך אחר שמספרו 6048/09, מחוזי באר שבע, שם היו שני נאשמים גם תושבי חברון שהורשעו בביצוע עבירה של כניסה לישראל, הושת עליהם מאסר של 30 יום מיום מעצרם ומאסר על תנאי של 3 חודשים. הוגש ערעור וברוב דיעות הערעור התקבל והעונש שונה לשלושה חודשי מאסר בפועל לכל אחד מהמשיבים.

אני סבורה שקשות ככל שיהיו נסיבות חייו של הנאשם, ניתנו לו מספר הזדמנויות אשר הוא לא ניצל אותן בחכמה, שב וביצע עבירות אלו בשנית ובשלישית. אני סבורה שיש להרתיע את אותם נאשמים שמבצעים עבירות אלו ולא נרתעים מאימת החוק ולהשית עליו מאסר בפועל שיהלום את העבירות אותן ביצע - 6 כניסות, מאסר על תנאי ארוך וממושך, קנס והתחייבות.

ב"כ הנאשם לעונש:

לעניין פסה"ד שניתן ב-2006, אבקש להתעלם ממנו, לא ניתן לבסס על הכרעות מאחר וניתן לפני הלכת פרג'ין.

לגבי ע"פ 6246/09 בתי המשפט נותנים דגש האם הענישה כ"כ חורגת מהמקובל שניתן להתערב בשיקולי הענישה האלה. זו לא ערכאה ראשונה שמתייחסת לכל השיקולים הרלוונטים. אם בימ"ש מחוזי בחר לא לשנות את גזר הדין שניתן בבימ"ש שלום מאחר וטוענים שזה לא חורג, זה לא אומר שזה מה שמנחה את בימ"ש בעבירות מהסוג הזה. זה לא אומר שזו ההחלטה המנחה.

לגבי ע"פ אחרון לא הספקתי לקרוא אותו. אני כן רוצה לעיין בו. יש פה מס' עמודים ואני חושבת שזה מקובל לפני שטוענים לעונש.

נסיבותיו של הנאשם שונות. הנאשם בן 27, אביו היה מורה בבי"ס, היה מקבל משכורת נמוכה אבל סבירה כדי לקיים את המשפחה, אביו נפטר והמשפחה מקבלת פנסיה בסך 2,000 ש"ח כשבבית גרים אמו שהיא לאחר ניתוח לב, 8 אחים והנאשם שהוא התשיעי במספר. 10 אנשים מתקיימים מפנסיה של 2,000 ש"ח. אני סבורה שזה לא אנושי. הנאשם התחתן לא מזמן והוא מודה בכך שנכנס לישראל מס' פעמים. אשתו ביום חמישי אמורה לעבור ניתוח, יש לה סרטן בשד והיא מאושפזת בבי"ח, הוא בפעם האחרונה נכנס כדי לקבל משכורת מאותו מעסיק שהוא חייב לו, הוא עבד אצלו ולא קיבל גרוש, הוא חייב לו 7,000 ש"ח.

הוא נמצא במעצר וכל מחשבותיו מופנות למצבה של אשתו, משפחתה מתגוררת בירדן ואינם יכולים להיכנס ולהיות ליד מיטתה, היא לבד מתמודדת עם מחלה כה קשה ועם ניתוח כה קשה שהיא אמורה לעבור.

משטרת ישראל כשהיא תופסת נאשמים מהסוג הזה, גם אמורה לבדוק מי נותן לו את מקום העבודה. הנאשם מסר לי שם מלא, כתובת, מקום מסודר שהוא עבד שם ולא קיבל גרוש. הוא מסיים לעבוד, חוזר לבית, אומרים לו תחזור, אני אשלם לך. 7,000 ש"ח המעסיק חייב לו. כל הימים האלה שהנאשם נכנס לישראל הוא עבד לחינם. גם את זה צריך לקחת בחשבון. אם מדינת ישראל היתה פועלת כנגד אותם מעסיקים שמעסיקים את האנשים האלה, אולי במרמה אפילו, אז הם לא היו נכנסים כי לא היה להם מקום עבודה. במקרה הזה בחרו להתעלם מהמעסיק ולהעניש רק את הנאשם.

לעניין הלכת פרג'ין, אם אני לא טועה היו שם מס' כניסות ובימ"ש קבע שאי אפשר להטיל על הנאשם מאסר על תנאי בלבד. כשאנו מדברים על נסיבות כ"כ מיוחדות, אני מאשרת שהנאשם נחקר במקרים בהם שוחרר. ידוע לי על פי ההנחיות כי על שתי כניסות משחררים ולא מגישים אישום.